ספר מצוות גדול, לאוין ע׳

מהדורה: מונקאטש, 1901

« ספר מצוות גדול Negative Commandments 69 ספר מצוות גדול Negative Commandments 71 »

1 ספר מצוות קטן פתח ↗

רמב"ם הלכות י"ט פ"א והלכו' שביתת עשור פ"א ופ"ב והלכות ר"ה פ"א סמג לאוין סי' סט עא עב עג עד עה טור א"ח סימן תצה. ותריא וריב: שלא לעשות מלאכה בעצר' דכתיב במדבר כ״ח:כ״ו וביום הבכורים וגו' ושלא לעשות מלאכה בר"ה דכתיב שם כט ובחדש השביעי באח' לחדש וגו' ושלא לעשות מלאכה ביו"כ דכתי' שם וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה כי יום כפורים הוא ושלא לעשות מלאכה ביום א' של פסח דכתיב במדב' כח ביום הראשון מקרא קדש כל מלאכת עבודה לא תעשו. וכן כל ששת ימים: ומותר לעשות צורך אוכל נפש בלבד ודוקא דברים שאי אפשר לעשותם מערב יו"ט כגון לדוך פלפלין כשלא ידע אי זו קדרה יבשל ביו"ט או תבלין שמפיגין טעמן אפי' ידע: אבל בדברי' שאיפשר לעשו' מערב יום טוב אסור לעשות ביום טוב: וכן אסור לומר לגוי לעשות ושונין הקמ' בי"ט אפי' בלא הפיכ' השלחן כדפירשו בתוס' אגב' דפתורא שהוא שינוי קצת: לפי שדרכן בתיבה או בעריבה: וכן אין שוחקין הפלפלין ברחיים שלהם: ואסור לעשות שום מלאכ' אפי' של אוכל נפש לצורך גוים עכו"ם ולצורך כלבים: וכן אין מזמנין גוי עכו"ם בי"ט מהאי טעמא שמא ירבה בשבילו: ומכשירי וכל נפש שאי אפשר לעשותן מערב י"ט מותר כרבי יהוד' ואין מורין כן: וסכין שנפגמה בי"ט הלכה דמותר להשחיזו כדי לשחוט בו ואין מורין כן ור"י התי' ללבן את הטר"פא של ברזל ביום טוב מפני שנראה כמחממה לאפות בקל וכל מוקצה מותר כרבי שמעון. חוץ מגרוגר' וצימוקין ומוקצה מחמת איסו' ומסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים משו' דהוי נולד ונולד נראה דאסור: וביצה שנולד' ביום טוב אסור לאכל' ולטלטל' אבל כופין עלי' כלי כדי שלא תשב' וספק אסור: נתערבה באלף כולם אסורות: ושבת ויום טוב נולדה בזה אסורה בזה: וכן שני ימים טובים של ר"ה: ושני ימים טובים של גליות נולדה בזה מותרת בזה: ומת ביום טוב שני לא יתעסקו בו ישראל בדק בערב י"ט בקן של תרנגולת ולא מצא ביצה. ולמחר השכים מאד בבקר ומצא ביצה אם יש תרנגול עד ששים בתי' מותרת: ואי ספנא מארעא אסור' ואפרוח שנולד בי"ט אסור משום מוקצה אפילו כשנתפתחו עיניו. ועגל שנולד ביום טוב מותר לשוחטו היכא דידעינן בודאי שכלו לו חדשיו: דאי בסתם אפי' בחול אסור משום ספק נפל עד ח' ימים ואין מערימין. לבשל ביום טוב לצורך חול בקדירה א' לבדה ואם הערים אסור: ובהמה מסוכנת לא ישחוט אלא אם כן יכול לאכול כזית צלי מבעוד יום ממנה: ממלא' אשה תנור פת אעפ"י שאינה צריכה אלא לככר אחת מפני שהפת נאפה יפה כשהתנור מלא: ומערים למלוח גרמא גרמא בי"ט: ורחיצה וסיכה מותרין בי"ט כמו אכילה ושתיה: ומחמם אדם חמין לרחוץ פניו ידיו ורגליו. אבל לא כל גופו משום גזירת מרחץ אבל בחמין שהוחמו מערב י"ט הורה הגאון שמותר לרחוץ בהם : ואין מניחין נר על גבי אילן מערב יום טוב שמא יטלנו ביום טוב: ובערב שבת שרי: ואין צדין דבר שצריך לומר הבא מצודה ונצודנו והיכא דאיכא מצודות פרושות מערב יום טוב ומצאו בהמה נצודה אסור אם לא שיודע בודאי שניצודה מערב יום טוב וגוי שהביא דורון לישראל אם יש במינו במחובר לקרקע אסור לערב בכדי שיעשו ופירש רש"י ז"ל שזהו ליל שני של יום טוב: ויש חולקין עליו לאסו' עד ליל חול ורבותינו היו מניחין לעשות מדינה ומדינה כמנהגה: ודבר הבא מחוץ לתחום בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר אפילו בו ביום : ועצים שנשרו מן הדקל לאש ביום טוב מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן: ואין מבקעין עצים מן הסואר של קורות העומדות לבנין בי"ט ואפילו להסיר מהם בלי ביקוע אסור דמוקצ' הם מחמת חסרון כיס ואפילו רבי שמעון מודה. ומכניס אדם מער' יום טוב מלא קופתו עפר ומיחד לו מקום ועושה ממנו כל צרכיו ואפילו בשבת: ואפר שהוסק מעי"ט הוי מוכן: שהוסק בי"ט אם הוא חם שהו' ראוי לצלות בו ביצה הוי מוכן: ואם לאו אסור ואפילו לרבי שמעון כדפ"רי בתוספות דביצה ואם שחט ולא מצא אפר רק שאינו מוכן מכסהו בו: השוחט בהמ' בי"ט ויש שם רוב צמר כ"כ שאינו יכול לשחוט תולש ומניחו במקומו אבל בעוף לא ימרוט דדרכו בכך והוי ליה גוזז המפשיט ביו' טוב לא ימלח העו' אבל נותנו לפני הדורסן ומותר למלוח עליו בשר לצלי כאן מעט וכאן מע' ומערמין בזה: ולקדרה אסו' ואין מולחין החלבין ואין מהפכין אותן ואין שוטחין אותם על גבי יתידות: ומולגין הראש והרגלים: ומהבהבין אותם באור ואין טופלין אות' בסיד באדמה ובחרסי' ואין גוזזין אותם במספרים: ואין גוזזין הירק במספרים שלו: ובירק תלוש מיירי שגוזזין הכמוש: דאי במחובר אפילו תלישה כל דהוא אסורה: אבל מתקנין הירק שיש בו קוצי' כגון קונדס ועכביות ואין מפרישין חלה ביום טוב מעיס' שנילוש' מערב יום טוב אלא אם נילוש' ביום טוב מפרישין אך לא יאפנה ביום טוב אחר שהיא טמאה עכשיו אם אין כהן קטן בעיר. ובפסח לא יקרא לה שם עד שתאפה: ואם שכחה וקרא לה שם תפיל לצונן: ואין אופין בפורני חדשה: שמא תפחת ויש אומרי' כן בקדרות חדשות אך יש לחלק. אין גורפין תנור וכירים אבל מכבשין: ואם אי אפשר לאפות אלא אם כן גרף מותר. וסותמין פי התנור בטי' שסביבו' הנהר והוא דסיירי מאתמול וקיטמא שרי ופר"ת היכא שאין בתנור רק קיטמ' שרי לגורפה פירוש אחר לשום קיטמא יביש' בין בקעיו של תנור כדי שלא יצא חומו אבל לדברי המפר' לגבל קיטמ' קשה דפרק קמא דשבת אמרינן דמידי דלאו בר גיבול הוא מנתינת המים הוא דמחייב ואין עושין גבינה בי"ט לפי שאין מפיג טעמו: אין כותשין הריפות: במכתשת גדולה: אבל במכתשת קטנה דזהו שנוי לה שפיר: ובארץ ישראל אפילו בקטנה נמי אסור שהתבוא' שלהם טובה היא: ואם כתשה מערב י"ט לא מפיג טעמן אין מוציאין האש לא מן העצי' ולא מן האבנים ולא מן המתכות שלא הות' להבעי' בי"ט אלא באש מצוי': אין מסלקין את פי הנר למעלה כדי שתכבה ואין מסירין את השמן ממנה וכן אין מסירין פתילות הדולקות מן השמן: ואין חותך ראש הפתיל' בכלי אבל חותכה בידו: וקינסא שרי פי' רב אלפס אגודה של עצים שהדליקה ויש עצים שלא אחז בהם האור אין מכבין את הדליקה וכדי להציל ממון בי"ט אלא מניחו ויוצ' ואין מכבין את הבקעת בי"ט אין עושין פחמי' ואין גודלין את הפתיל' ולא מהבהבין אותה ולא מחתכין אותה לשנים בכלי אבל ממעכין אותה ביד: ושורה אותה בשמן: ומניחין אותה בין שתי נרות: ומדליק באמצע ונמצא הפתילה נחלקת בפי שתי נרות וכן כל נר של שעוה. אבל לחתכה בכלי אסור: אין משחיזין את הסכין במשחזת שלה אבל מחדדה על גבי העץ: או על גבי אבן: ואין מורין כן לרבים כדי שלא יבא לחדדה במשחזת: ודוקא כשיכולה לחתוך בדוחק או שנפגמה אבל אם אינה יכולה לחתוך כלל אין משחיזין אפי' על גבי עץ שמא יבא לחדדה במשחזת שלה: מפני זה אמרו אין לראות סכין לעם הארץ בי"ט שמא תהא פגומה ויאמ' לו אסור לשחוט משו' פגימתה וילך ויחדדנה במשחזת: וחכם שראה סכין לעצמו הרי זה משאילה: אין מבקעין עצים בי"ט לא בקרדום ולא במגל ולא במגירה אלא בקופץ בצד קצר שלו אבל לא בצד רחב שלו מפני שהוא כקרדום וכיוצא בו בדברים שהוא עושה בחול אסור: מסלקין תריסי חנויות בי"ט ומחזירין אותם בי"ט כדי שיוציאו תבלין שהוא צריך להם מן החנות ולא ימנעו משמחת י"ט במה דברים אמורים בשיש להם ציר באמצע: אבל יש להם ציר מן הצד אסור גזירה שמא יתקע: ושאין להם ציר כל עיקר אפילו בכתלי הבית מותר להחזיר : אין מילדין הבהמה בי"ט אבל מסעדין כיצד אוחז בולד כדי שלא יפול לארץ ונופח לו בחוטמו ונותן דד לתוך פיו: ואין פוסקין דמים בתחלה על הבהמה בי"ט אלא מביא שתי בהמות שוות זו לזו ואומר זו כזו ושוחטין אחת מהן ומחלקין ביניהם ואחר י"ט רואין הבהמה החיה שנשאר' כמה היא שוה ולא ישקול במאזנים ואפילו לשומרו מן העכברים אסור להניחו בכף מאזנים וטבח אומן אסור לשקול בידו: ואסור לשקול במים ואין מטילין גורל על המנות: ולא יאמר אדם לחבירו תן לי בדינר בשר אלא תן לי חלק וחצי חלק. וכן אומר אדם לחנוני מלא לי כלי זה ואפילו הוא עומד למדה ובלבד שלא יזכיר לו שם מדה: ולא ימדוד אדם שעורים ויתן לפני בהמתו אבל נחתום מותר למדוד תבלין ונותן לתוך קדרתו כדי שלא יקדיח תבשילו: ואמר רב מודדת אשה קמח ונותנת לתוך עיסתה כדי שתטול חלה בעין יפה: ושמואל אמר אסור והא תנא דבי שמואל מתיר שמואל הלכה למעש' אתא לאשמועינן: ופוסק בתשובת הגאונים כרב והרמב"ם פוסק כשמואל: אבל שדרו ממתיבתי דסוריא דהלכ' כרב חדא דהלכ' כרב באיסורי ועוד דהא תנא דבי שמואל כוותי' : אדם הולך אצל החנוני הרגיל אצלו ואומ' לו תן לי י' ביצים או כ' אגוזים ובלבד שלא יזכיר לו סכום מדה: רבי שמעון בן אלעזר אומר ובלבד שלא יזכי' לו סכום מקח: ורבינו חננאל גריס במילתיה דתנא קמא סכום מנין: וכן בתוס' וכן בה"ג סכום מנין שאומר לו כבר לקחתי ממך פעם אחרת עשרים ועתה עשרים הרי ארבעים מן הכל ואין חילוק בין חנוני גוי לחנוני ישראל רק במידי דאיכא חששא דנולד ומוקצ' ציד' ומחובר ולענין חששא דמחובר בפירות האילן ואסור להוציא מפתח של יוציאנו מותר כלים: אבל מפתח של אוכלין מותר וגם מפתח של כלים נמי אם לבו דוה עליו אם לא יוציאנו מותר להוציאו: המביא כדי יין לא יביאם בסל ובקופ' והמוליך תבן לא יפשיל הקופ' לאחריו אבל מביאם בידו וכל שינוי שיכול לעשות יעשה. ואם אינו יכול לשנות מותר: ואין מנהיגין הבהמה במקל ואין הסומא יוצא במקלו: שחט בהמה בשדה לא יביאנה במוט אלא מביאה איברים איברים: כל שנאותין ממנו בחול מיד מותר לשלוח לחבירו במתנה ביום טוב: מפרש בביצה כגון סנדל המסומר: וכל שאין נאותן ממנו מיד כגון חטים ושעורים אין משלחין וכשמשלחין מנות לא יעשנו בשורה: אבל שלשה מינים שרי: ואמימר שרא למכחל עין שאין בו סכנה ביום טוב שני של גליות: עירובי תבשילין רמב"ם הלכות י"ט פ"ו סמ"ג לאוין כז טור א"ח סימן תכז. יום טוב שחל להיות בערב שבת אין אופין אלא אם כן עירב עירובי תבשילין. ופר"ת אדם שרוצה לאפות ולבשל צריך לערב בפת ותבשיל ושיעורו כזית. בין לאחד בין למאה. אכלו או שאבד אין מבשלין עליו לכתחילה ואמר אביי נקיטינן התחיל בעיסתו ונאכל ערובו גומר. והרוצה שיסמכו אחרי' על עירובו צריך לזכות להם וסומכים עליו כל אותם העומדים תוך תחום שבת של העירוב ומברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות עירוב. ולאחר ברכת עירוב אומר. בדין יהא שרי לן לאפוקי ולאפויי ולבשולי ולאטמוני ולתקוני ולמעבד כל צרכנא ולאדלוקי שרגא מיומ' טבא לשבתא ומי"ט לחבריה לנא ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת והשובתים בעיר הזאת רגילין להזכיר ולאדלוקי שרגא ונראה דאין צריך. ומי שלא הניח עירובי תבשילין צריך להקנות קמחו לאחרים ואחרים אופין ומבשלין לו ואם אין אחרים מבשל הוא לצורך יום טוב ואם הותיר הותיר לשבת. ואין מערימים ואם הערי' אסו' ואם עבר ואפה במזיד מותר שני ימים טובי' של גליות שחלו להיות ביום ה' וביום ו' מערב מערב יום טוב מיום רביעי. ואם לאו מערב מי"ט לחבירו ומתנה . תנן בפרק משילין. כל שחייבין עליו משום שבות ומשום רשות ומשו' מצוה בשבת חיובין עליו ביום טוב כלומר שבות שאין בו מצוה כלל. או דבר הרשות שיש בו מצוה קצת או דבר שיש בו מצוה ממש וחייבוהו חכמי' לשבות מהם בי"ט ואלו הם משום שבות. לא עולין באילן. ולא רוכבין על גבי בהמה. ולא שטין על פני המי' ולא מטפחין ולא מספקין. ולא מרקדין ואלו הם משום רשות לא דנין ולא מקדשין ובתוספת' מוסי' ולא מגרשין ולא חולצין. ולא מיבמין אמנם מוכיח שהתירו לגרש בשבת במקו' שיש לחוש שמא תזקק ליבם ואלו הם משום מצו' לא מעריכין ולא מחרימין ולא מגביהין תרומו' ומעשרו' כל אלו בי"ט אמרו ק"ו בשבת וטעמא דכולהו מפרש שם בגמרא ופרש"י מטפחין יד על יד. מספקין כף על ירך. ובירושלמי משמע שניהם בענין אחד אלא ספוק מחמתו וטפוח ברצונו: ואין מקדשין מוקי בתלמוד שלנו בשיש לו אשה ובנים. ומשמע דאם אין לו מותר לקדש ומיהו נרא' דלכנוס אסור מההי' דפרק קמא דיומא דמצריך לכ"ג לכנוס ערב יום הכיפורי' ולגרשה על תנאי וכמה דחוקים דחיק התם. ואם איתא היה יכול לומר מיד שתמות אשתו ראשונה יכנוס השנייה. אלא ש"מ אסור לכנוס אפילו אין לו בנים. דאם איתא דשרי בשביל פריה ורביה כל שכן הכא שיש לנו להתיר משום צורך כפרה לכל ישראל: ושנינו במסכת ביצה ר' אליעזר אומר נוטל אדם קיסם מלפניו לחצוץ בו שיניו וחכמים אומרים לא יטול אלא מן האבוס של בהמה. ושוין שלא יקטמנו אבל קוטם אדם בשמים להריח בהם אחרי שאין עושה כלי. וקוץ רטוב שאינו ראוי להסק' אסור לטלטלו ורבי שמעון מודה. שלא לעשות מלאכה ביום ז' של פסח דכתיב וביום השביעי מקרא קודש וגו' ושלא לעשות מלאכ' בעצרת דכתיב וביום הביכורים וגו' ושלא לעשות מלאכה בר"ה דכתיב ובחדש השביעי בא' לחודש וגו' ושלא לעשות מלאכה ביום הראשון של חג דכתיב ובחמשה עשר יום לחדש השביעי וגומר: ושלא לעשות מלאכה ביום שמיני של חג דכתיב ביום השמיני עצרת תהיה לכם וגו': ושלא לעשות מלאכ' ביום הכפורי' דכתיב וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה כי יום כפורים הוא:

1 ספר המצוות פתח ↗

הזהיר מעשות מלאכה ביום ראשון של פסח. והוא אמרו כל מלאכה לא יעשה. בא אל פרעה, זמנים הלכות שביתת יום טוב פ"א:

1 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח – שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל חַג הַפֶּסַח שֶׁהוּא יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן. שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא כב ז בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. וּכְבָר הִזְהִיר עַל זֶה הַכָּתוּב בְּסֵדֶר בֹּא אֶל פַּרְעֹה בְּצִוּוּי חַג הַפֶּסַח, שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם שמות יב טז כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם. וְזֶה הַמִּקְרָא הֵבִיא הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בסהמ"צ ל"ת שכג בְּמִנְיָנוֹ. אֲבָל אֲנִי כָּתַבְתִּי זֶה הָאַחֵר, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַמּוֹעֲדוֹת סְדוּרִים בְּסֵדֶר אֶחָד, וְהַכֹּל עוֹלֶה לְעִנְיַן אֶחָד. וְאָמַר הַכָּתוּב כָּאן מְלֶאכֶת עֲבוֹדָה וְלֹא אָמַר כָּל מְלָאכָה לְפִי שֶׁצָּרְכֵי אֹכֶל נֶפֶשׁ הֻתְּרוּ לַעֲשׂוֹת בְּיוֹם טוֹב, כְּמוֹ שֶׁבָּא בַּכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר שמות יב טז אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם. וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ מְלֶאכֶת עֲבוֹדָה, כְּלוֹמַר מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ לְצֹרֶךְ אֹכֶל נֶפֶשׁ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר וּבְכָל עֲבוֹדָה בַּשָּׂדֶה שמות א יד. וְכֵן "קַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה" בראשית ד ב, "מֶלֶךְ לְשָׂדֶה נֶעֱבָד" קהלת ה ח, "עֹבֵד אַדְמָתוֹ" משלי יב יא, אֲבָל הַמְּלָאכָה שֶׁהִיא לְאֹכֶל נֶפֶשׁ כְּמוֹ הַבִּשּׁוּל וְכַיּוֹצֵא בוֹ מְלֶאכֶת הֲנָאָה הִיא, לֹא מְלֶאכֶת עֲבוֹדָה, כֵּן פֵּרֵשׁ הָרַמְבַּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה ויקרא שם. וְכָתַב עוֹד שֶׁזֶּה הַפֵּרוּשׁ מִתְבָּאֵר בַּתּוֹרָה כִּי בְּחַג הַמַּצּוֹת שֶׁאָמַר תְּחִלָּה כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם בְּסֵדֶר בֹּא אֶל פַּרְעֹה, הֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם, וּבִשְׁאָר כָּל יָמִים טוֹבִים, יְקַצֵּר, וְיֹאמַר כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ, לֶאֱסֹר כָּל מְלָאכָה שֶׁאֵינֶנָּה אֹכֶל נֶפֶשׁ וּלְהוֹדִיעַ שֶׁאֹכֶל נֶפֶשׁ מֻתָּר בָּהֶן, וְלֹא יֹאמַר הַכָּתוּב לְעוֹלָם בְּאֶחָד מִכָּל שְׁאָר יָמִים טוֹבִים כָּל מְלָאכָה וְלֹא יְפָרֵשׁ בָּהֶן הֶתֵּר אֹכֶל נֶפֶשׁ, כִּי מְלֶאכֶת עֲבוֹדָה יְלַמֵּד עַל זֶה. אֲבָל בְּפָרָשַׁת כָּל הַבְּכוֹר בְּחַג הַמַּצּוֹת אָמַר דברים טז ח וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה. וְהַטַּעַם מִפְּנֵי שֶׁכְּבָר הִתִּיר בּוֹ בְּחַג זֶה בְּפֵרוּשׁ אֹכֶל נֶפֶשׁ בְּסֵדֶר בֹּא אֶל פַּרְעֹה, וְאַחַר כָּךְ בְּסֵדֶר זֶה הִזְכִּיר מְלֶאכֶת עֲבוֹדָה דְּמַשְׁמַע בּוֹ גַּם כֵּן הֶתֵּר אֹכֶל נֶפֶשׁ, וּלְפִיכָךְ כְּשֶׁחָזַר וְהִזְכִּירוֹ פַּעַם אַחֶרֶת בְּפָרָשַׁת כָּל הַבְּכוֹר לֹא הֻצְרַךְ לוֹמַר בּוֹ עוֹד בֵּאוּר, וְהִזְכִּיר מְלָאכָה סְתָם, וְסָמַךְ עַל הַיָּדוּעַ. וּמִכָּל מָקוֹם, לֹא אָמַר כָּל מְלָאכָה כְּמוֹ בְּשַׁבָּת וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, אֲבָל אָמַר מְלָאכָה כְּלוֹמַר, הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר הִזְהַרְתִּיךָ עָלֶיהָ. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. כְּדֵי שֶׁיִּזְכְּרוּ הַנִּסִּים הַגְּדוֹלִים שֶׁעָשָׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לָהֶם וְלַאֲבוֹתֵיהֶם וִידַבְּרוּ בָּם וְיוֹדִיעוּם לִבְנֵיהֶם וְלִבְנֵי בְּנֵיהֶם, כִּי מִתּוֹךְ הַשְּׁבִיתָה מֵעִסְקֵי הָעוֹלָם, יִהְיוּ פְּנוּיִים לַעֲסֹק בָּזֶה, שֶׁאִלּוּ הָיוּ מֻתָּרִין בִּמְלָאכָה, וַאֲפִלּוּ בִּמְלָאכָה קַלָּה, הָיָה כָּל אֶחָד וְאֶחָד פּוֹנֶה לְעִסְקוֹ, וּכְבוֹד הָרֶגֶל יִשָּׁכַח מִפִּי עוֹלָלִים גַּם מִפִּי הַגְּדוֹלִים. וְעוֹד יֵשׁ תּוֹעֲלוֹת רַבּוֹת בַּשְּׁבִיתָה, שֶׁמִּתְקַבְּצִין כָּל הָעָם בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי סֵפֶר, וְרָאשֵׁי הָעָם יַדְרִיכוּם וִילַמְּדוּם דַּעַת. וּכְעֵין מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מגילה לב, א מֹשֶׁה תִּקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ דּוֹרְשִׁין בְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח בְּפֶסַח, וְהִלְכוֹת עֲצֶרֶת בַּעֲצֶרֶת וְהִלְכוֹת חָג בֶּחָג. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ביצה כח, ב, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהִתִּיר הַכָּתוּב הַמְּלָאכוֹת לְצֹרֶךְ אֹכֶל נֶפֶשׁ, דַּוְקָא הַדְּבָרִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב כְּגוֹן לִישָׁה, שְׁחִיטָה, אֲפִיָּה, בִּשּׁוּל, שֶׁכָּל אֵלּוּ הַמְּלָאכוֹת נִפְסָלוֹת קְצָת בִּשְׁהִיָּתָן. וּכְמוֹ כֵן מִזֶּה הַטַּעַם הִתִּירוּ לָדוּךְ סַמְמָנִים בְּיוֹם טוֹב מִשּׁוּם דִּמְפִיגֵי טַעְמַיְהוּ, בִּשְׁהִיָּה, אַחַר שֶׁהֵן נִדּוֹכִין, אֲבָל הַמְּלָאכוֹת שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְאֵינָן מְקַבְּלוֹת בְּזֶה שׁוּם הֶפְסֵד, כְּגוֹן קְצִירָה, דִּישָׁה, בְּרִירָה, טְחִינָה, רְקִידָה, וְכַיֹּצֵא בָּהֶן, אָסוּר לַעֲשׂוֹתָן בְּיוֹם טוֹב, וְאֵינָן בִּכְלַל צָרְכֵי אֹכֶל נֶפֶשׁ כְּלָל, וְלוֹקִין עֲלֵיהֶם כַּחֲרִישָׁה בַּשָּׂדֶה שֶׁהִיא מְלֶאכֶת עֲבוֹדָה בֶּאֱמֶת. וְעוֹד בֵּאֲרוּ הַמְּפָרְשִׁים הָאַחֲרוֹנִים עִנְיָן זֶה וְאָמְרוּ כֵּן, דְּלֹא נִקְרָא צֹרֶךְ אֹכֶל נֶפֶשׁ, אֶלָּא מָה שֶׁנַּעֲשָׂה לְיוֹמוֹ. כְּלוֹמַר לִזְמַן מוּעָט כְּמוֹ בִּשּׁוּל וַאֲפִיָּה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְכֵן מָה שֶׁדַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם סוֹמֶכֶת בּוֹ לַהֲכִינוֹ לִשְׁעָתוֹ, לְאַפּוֹקֵי צִידָה שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם עָלֶיהָ, דְּשֶׁמָּא לֹא תִּזְדַּמֵּן לוֹ צִידָה הַיּוֹם. וְעוֹד אָמְרוּ, דְּכִי שָׁרִינַן אֹכֶל נֶפֶשׁ בַּמֶּה שֶׁנַּעֲשָׂה לִשְׁעָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ דַּוְקָא כְּשֶׁאָדָם מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּגוּפָהּ שֶׁל מְלָאכָה, אֲבָל אִם מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּסִלּוּקָהּ שֶׁל מְלָאכָה אָסוּר. וְזֶהוּ שֶׁאָסְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם כב, א לְכַבּוֹת הַבְּקַעַת, אַף עַל פִּי שֶׁדַּעְתּוֹ לְכַבּוֹתָהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְעַשֵּׁן הַקְּדֵרָה. וּלְעִנְיַן צְלִיַּת בָּשָׂר עַל הַגֶּחָלִים דְּהַיְנוּ, בִּשְׂרָא אַגֻּמְרֵי הַנִּזְכָּר בַּגְּמָרָא שם כג, א, אַף עַל פִּי שֶׁהָאֵשׁ מִתְכַּבָּה בְּלַחוּת הַבָּשָׂר אֵין זֶה נִקְרָא מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּסִלּוּקָהּ שֶׁל מְלָאכָה, כִּי צֹרֶךְ הַצְּלִיָּה לַעֲשׂוֹתָהּ כֵּן וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בְּגוּפָהּ שֶׁל מְלָאכָה הוּא וְשָׁרִי. וְכֵן מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם יב, א, שֶׁאֵין בִּכְלַל הֶתֵּר צָרְכֵי אֹכֶל נֶפֶשׁ דַּוְקָא מָה שֶׁהוּא אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה לְבַד, אֶלָּא אַף כָּל דָּבָר הַצָּרִיךְ לוֹ לָאָדָם בּוֹ בַּיּוֹם, שֶׁהוּא דְּבַר מִצְוָה, כְּגוֹן קָטָן לְמוּלוֹ, וְלוּלָב לָצֵאת בּוֹ, וְכֵן סֵפֶר תּוֹרָה לִקְרוֹת בּוֹ, דְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא זְמַן תּוֹרָה הוּא, וּבֵין שֶׁאֵינוֹ דְּבַר מִצְוָה אֶלָּא צָרְכֵי הַגּוּף לְבוֹ בַּיּוֹם, כְּגוֹן רְחִיצַת רַגְלַיִם בְּמַיִם חַמִּין שֶׁהֻחַמּוּ בְּיוֹם טוֹב אוֹ לַעֲשׂוֹת מְדוּרָה לְהִתְחַמֵּם בָּהּ, כָּל דְּבָרִים אֵלּוּ מֻתָּרִין, וּבִכְלַל הֶתֵּר דְּאֹכֵל נֶפֶשׁ נִינְהוּ. כֵּן פֵּרְשׁוּ הַדָּבָר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רמב"ם הל' יום טוב א טז. וּמִיהוּ דַּוְקָא דְּבָרִים הַשָּׁוִים בְּכָל גּוּף אָדָם הוּא שֶׁנַּתִּיר וְנֹאמַר שֶׁהוּא בִּכְלַל הֶתֵּר זֶה שֶׁל אֹכֶל נֶפֶשׁ, כְּגוֹן רְחִיצַת רַגְלַיִם, דְּכֻלֵּי עָלְמָא רָחֲצֵי הָכִי לִפְעָמִים, אֲבָל מָה שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה לְכָל אָדָם, כְּגוֹן מֻגְמָר דְּלָאו כֻּלֵּי עָלְמָא מְגַמְּרֵי כִּדְאָמְרִינַן בִּכְתֻבּוֹת ז, א וַדַּאי אָסוּר הוּא וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְדַוְקָא בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ בָּעֵינַן שֶׁיִּהְיֶה הָעִנְיָן שָׁוֶה בְּכָל אָדָם, אֲבָל לְעִנְיַן אֳכָלִין, אֲפִלּוּ מַאֲכָל שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לַעֲשׂוֹתוֹ אֶלָּא הַמְּלָכִים וְהַשָּׂרִים הַגְּדוֹלִים, מֻתָּר לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ כָּל אָדָם, דְּמִכָּל מָקוֹם, עִקַּר אֲכִילָה, דָּבָר הַשָּׁוֶה בְּכָל נֶפֶשׁ הִיא. וְכֵן מָה שֶׁאָמְרוּ ביצה ב, ב בְּאִסּוּר הֲכָנָה, דְּאֵין יוֹם טוֹב מֵכִין לְשַׁבָּת, וְלֹא שַׁבָּת מֵכִין לְיוֹם טוֹב, וְלֹא מִשְׁתַּכְחָא אִסּוּר הֲכָנָה מִדְּאוֹרַיְתָא לְדַעְתִּי כִּי מְעַיְּנַתְּ שַׁפִּיר בְּדִבְרֵי הַגְּמָרָא כִּי אִם בְּבֵיצָה בִּלְבַד, וְעִקַּר אִסּוּרָהּ הוּא בְּשֶׁנּוֹלְדָה בְּיוֹם טוֹב שֶׁלְּאַחַר שַׁבָּת אוֹ בְּשַׁבָּת שֶׁלְּאַחַר יוֹם טוֹב, בְּהָכִי מִתּוֹקְמָא הֲכָנָה דְּרַבָּה בְּבֵיצָה, וּבְהָכִי אֲסִירָא אִסּוּרָא דְּאוֹרָיְתָא וְלָא בְּעִנְיָן אַחֵר, דְּהָא אָסְרִינַן לַהּ כְּשֶׁנּוֹלְדָה בְּשַׁבָּת לְיוֹם טוֹב שֶׁלְּאַחֲרָיו, אוֹ בְּנוֹלְדָה בְּיוֹם טוֹב לְשַׁבָּת שֶׁאַחֲרָיו, וְכֵן בְּשֶׁנּוֹלְדָה בְּיוֹם טוֹב עַצְמוֹ מִדְּרַבָּנָן הוּא אִסּוּרָא, וְהַכֹּל מִשּׁוּם גְּזֵרָה דְּנוֹלְדָה בְּיוֹם טוֹב שֶׁלְּאַחַר שַׁבָּת כִּדְאָמְרָן. וְיַאֲרִיךְ הָעִנְיָן אִם בָּאתִי לְכָתְבוֹ בְּבֵאוּר רָחָב וּבִמְקוֹמוֹ בְּרֵישׁ בֵּיצָה שם הֶאֱרַכְתִּי בּוֹ כַּאֲשֶׁר לִמְּדוּנִי רַבּוֹתַי, יִשְׁמְרֵם אֵל. וְדִין מַכְשִׁירֵי אֹכֶל נֶפֶשׁ שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹתָן, מִשּׁוּם דִּכְתִיב שמות יב טז הוּא לְבַדּוֹ וְלֹא מַכְשִׁירָיו, וְדִין זִמּוּן הַגּוֹיִם שם כא, ב בְּיוֹם טוֹב שֶׁאָסוּר, דִּכְתִיב לָכֶם וְלֹא לַגּוֹיִם, וְכֵן אֵין אוֹפִין שׁוּם דָּבָר לַכְּלָבִים, דִּכְתִיב לָכֶם וְלֹא לִכְלָבִים, וּמָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם ד, ב, בִּשְׁנֵי יָמִים שֶׁל גָּלוּיוֹת דְּבֵיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בָּזֶה מֻתֶּרֶת בָּזֶה, וּמָה שֶׁנִּתְלַשׁ מִן הַקַּרְקַע בָּזֶה מֻתָּר בָּזֶה, דִּשְׁתֵּי קְדֻשּׁוֹת הֵן, מָה שֶׁאֵינוֹ כֵּן בִּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ רַבִּים יִתְבָּאֲרוּ כֻּלָּן בַּאֲרֻכָּה בַּמַּסֶּכֶת הַבְּנוּיָה עַל זֶה וְהִיא מַסֶּכֶת יוֹם טוֹב א"ח סימן תצה. וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְעָשָׂה מְלָאכָה מִמְּלָאכוֹת הָאֲסוּרוֹת בְּיוֹם טוֹב בְּמֵזִיד חַיָּב מַלְקוּת.

1 הלכות יום טוב שלא לעשות מלאכה בא' של פסח

1 טור פתח ↗

הלכות יום טוב בחודש הראשון בי"ד יום לחדש בין הערבים פסח לה' וגו' ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג המצות וגו' כל מלאכת עבודה לא תעשו וכן נאמר בז' שלו ובראשון ובח' של חג ובעצרת ור"ה הלכך כל מלאכה האסורה בשבת אסורה בי"ט חוץ ממלאכת אוכל נפש דכתיב אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם ותנן אין בין י"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד שמותר בי"ט חוץ מהוצאה והבערה שמתוך שהותרו לצורך אוכל נפש הותרו נמי שלא לצורך ובלבד שיהא בהן צורך קצת כאשר יתבאר בעז"ה וכן מכשירי אוכל נפש כיון שצריך לתיקון האוכלין מותר לעשותן בי"ט וכגון שא"א לעשותן מאתמול אבל אם היה אפשר לו לעשותן מאתמול אסור לעשותן בי"ט אבל שאר כל המלאכות אסורות בי"ט ולוקין עליהן וקצירה וטחינה ובצירה וסחיטה אע"פ שהן אוכל נפש אסרום חכמים ופר"י הטעם לפי שאדם רגיל לקצור שדהו ולבצור כרמו כאחד ולדרוך כל ענביו ולטחון הרבה ביחד וחשו חכמים שאם היו מתירין בי"ט היה קוצר כל שדהו ובוצר כל כרמו ודורך כל ענביו וימנע משמחת י"ט וכן צידה אסרו שפעמים שתעלה במצודתו דגים הרבה ובירושלמי מסמיך להו כולהו אקראי ויש דבר שהחמירו בו יותר מבשבת כגון באיסור מוקצה לרב אלפס דאף על גב דקיימא לן בשבת כר' שמעון בי"ט פסק כר"י לפי שהוא קל והחמירו בו כדי שלא יבואו לזלזל בו וכ"כ בשאלתות וכ"פ הרמב"ם ז"ל אבל בעל ה"ג ורש"י ור"י ור"ת פוסקים כר"ש בין בשבת בין בי"ט אלא שר"ת היה מחלק לומר שאין הלכה כר"ש אלא במוקצה אבל בנולד הלכה כר"י וכן ר"ח פסק כר"ש שאף בי"ט אלא במוקצה מחמת איסור ונולד פסק כר"י בי"ט:

1 משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב פתח ↗

שֵׁשֶׁת יָמִים הָאֵלּוּ שֶׁאֲסָרָן הַכָּתוּב בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה שֶׁהֵן רִאשׁוֹן וּשְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח וְרִאשׁוֹן וּשְׁמִינִי שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת וּבְיוֹם חַג הַשָּׁבוּעוֹת וּבְאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הֵן הַנִּקְרָאִין יָמִים טוֹבִים. וּשְׁבִיתַת כֻּלָּן שָׁוָה שֶׁהֵן אֲסוּרִין בְּכָל מְלֶאכֶת עֲבוֹדָה חוּץ מִמְּלָאכָה שֶׁהִיא לְצֹרֶךְ אֲכִילָה שֶׁנֶּאֱמַר שמות יב טז "אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ" וְגוֹ': כָּל הַשּׁוֹבֵת מִמְּלֶאכֶת עֲבוֹדָה בְּאֶחָד מֵהֶן הֲרֵי קִיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בָּהֶן ויקרא כג כד ויקרא כג לט "שַׁבָּתוֹן" כְּלוֹמַר שְׁבֹת. וְכָל הָעוֹשֶׂה בְּאֶחָד מֵהֶן מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ לְצֹרֶךְ אֲכִילָה כְּגוֹן שֶׁבָּנָה אוֹ הָרַס אוֹ אָרַג וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ הֲרֵי בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעָבַר עַל לֹא תַּעֲשֶׂה. שֶׁנֶּאֱמַר כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. שמות יב טז "כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם". וְאִם עָשָׂה בְּעֵדִים וְהַתְרָאָה לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה: הָעוֹשֶׂה אֲבוֹת מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּיוֹם טוֹב בְּהַתְרָאָה אַחַת כְּגוֹן שֶׁזָּרַע וּבָנָה וְסָתַר וְאָרַג בְּהַתְרָאָה אַחַת אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא אַחַת. חִלּוּק מְלָאכוֹת לְשַׁבָּת וְאֵין חִלּוּק מְלָאכוֹת לְיוֹם טוֹב: כָּל מְלָאכָה שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ בְּשַׁבָּת אִם עָשָׂה אוֹתָהּ בְּיוֹם טוֹב שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ אֲכִילָה לוֹקֶה חוּץ מִן הַהוֹצָאָה מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת וְהַהַבְעָרָה שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהֻתְּרָה הוֹצָאָה בְּיוֹם טוֹב לְצֹרֶךְ אֲכִילָה הֻתְּרָה שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ אֲכִילָה. לְפִיכָךְ מֻתָּר בְּיוֹם טוֹב לְהוֹצִיא קָטָן אוֹ סֵפֶר תּוֹרָה אוֹ מַפְתֵּחַ וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת. וְכֵן מֻתָּר לְהַבְעִיר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ לְצֹרֶךְ אֲכִילָה. וּשְׁאָר מְלָאכוֹת כָּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צֹרֶךְ אֲכִילָה מֻתָּר כְּגוֹן שְׁחִיטָה וַאֲפִיָּה וְלִישָׁה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְכָל שֶׁאֵין בָּהֶן צֹרֶךְ אֲכִילָה אָסוּר כְּגוֹן כְּתִיבָה וַאֲרִיגָה וּבִנְיָן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן: כָּל מְלָאכָה שֶׁאֶפְשָׁר לְהֵעָשׂוֹת מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְלֹא יִהְיֶה בָּהּ הֶפְסֵד וְלֹא חֶסְרוֹן אִם נַעֲשֵׂית מִבָּעֶרֶב אָסְרוּ חֲכָמִים לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ בְּיוֹם טוֹב אַף עַל פִּי שֶׁהִיא לְצֹרֶךְ אֲכִילָה. וְלָמָּה אָסְרוּ דָּבָר זֶה גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָנִיחַ אָדָם מְלָאכוֹת שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב לְיוֹם טוֹב וְנִמְצָא יוֹם טוֹב כֻּלּוֹ הוֹלֵךְ בַּעֲשִׂיַּת אוֹתָן מְלָאכוֹת וְיִמָּנַע מִשִּׂמְחַת יוֹם טוֹב וְלֹא יִהְיֶה לוֹ פְּנַאי לֶאֱכל: וּמִזֶּה הַטַּעַם עַצְמוֹ לֹא אָסְרוּ הַהוֹצָאָה בְּיוֹם טוֹב וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל הַהוֹצָאָה הִיא מְלָאכָה שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְלָמָּה לֹא אֲסָרוּהָ כְּדֵי לְהַרְבּוֹת בְּשִׂמְחַת יוֹם טוֹב וְיוֹלִיךְ וְיָבִיא כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה וְיַשְׁלִים חֲפָצָיו וְלֹא יִהְיֶה כְּמִי שֶׁיָּדָיו אֲסוּרוֹת. אֲבָל שְׁאָר מְלָאכוֹת שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב הוֹאִיל וְיֵשׁ בָּהֶן עֵסֶק אֵין עוֹשִׂין אוֹתָן בְּיוֹם טוֹב: כֵּיצַד. אֵין קוֹצְרִין וְלֹא דָּשִׁין וְלֹא זוֹרִין וְלֹא בּוֹרְרִין וְלֹא טוֹחֲנִין אֶת הַחִטִּים וְלֹא מְרַקְּדִין בְּיוֹם טוֹב שֶׁכָּל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְאֵין בְּכָךְ הֶפְסֵד וְלֹא חֶסְרוֹן: אֲבָל לָשִׁין וְאוֹפִין וְשׁוֹחֲטִין וּמְבַשְּׁלִין בְּיוֹם טוֹב. שֶׁאִם עָשָׂה אֵלּוּ מִבָּעֶרֶב יֵשׁ בְּכָךְ הֶפְסֵד אוֹ חֶסְרוֹן טַעַם. שֶׁאֵין לֶחֶם חַם אוֹ תַּבְשִׁיל שֶׁבִּשֵּׁל הַיּוֹם כְּלֶחֶם שֶׁנֶּאֱפָה מֵאֶמֶשׁ וּכְתַבְשִׁיל שֶׁנִתְבַּשֵּׁל מֵאֶמֶשׁ. וְלֹא בָּשָׂר שֶׁנִּשְׁחַט הַיּוֹם כְּבָשָׂר שֶׁנִּשְׁחַט מֵאֶמֶשׁ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ. וְכֵן מַכְשִׁירֵי אֹכֶל נֶפֶשׁ שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן חֶסְרוֹן אִם נַעֲשׂוּ מִבָּעֶרֶב עוֹשִׂין אוֹתָן בְּיוֹם טוֹב. כְּגוֹן שְׁחִיקַת תַּבְלִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן: אֵין אוֹפִין וּמְבַשְּׁלִין בְּיוֹם טוֹב מַה שֶּׁיֵּאָכֵל בְּחל. וְלֹא הֻתְּרָה מְלָאכָה שֶׁהִיא לְצֹרֶךְ אֲכִילָה אֶלָּא כְּדֵי לֵהָנוֹת בָּהּ בְּיוֹם טוֹב. עָשָׂה כְּדֵי לֶאֱכל בְּיוֹם טוֹב וְהוֹתִיר מֻתָּר לֶאֱכל הַמּוֹתָר בְּחל: מְמַלְּאָה אִשָּׁה קְדֵרָה בָּשָׂר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה אֶלָּא לַחֲתִיכָה אַחַת. מְמַלֵּא נַחְתּוֹם חָבִית שֶׁל מַיִם אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לְקִיתוֹן אֶחָד. וּמְמַלְּאָה אִשָּׁה תַּנּוּר פַּת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה אֶלָּא לְכִכָּר אֶחָד. שֶׁבִּזְמַן שֶׁהַפַּת מְרֻבָּה בַּתַּנּוּר הִיא נֶאֱפֵית יָפֶה. וּמוֹלֵחַ אָדָם כַּמָּה חֲתִיכוֹת בָּשָׂר בְּבַת אַחַת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לַחֲתִיכָה אַחַת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: הַמְבַשֵּׁל אוֹ הָאוֹפֶה בְּיוֹם טוֹב כְּדֵי לֶאֱכל בּוֹ בַּיּוֹם אוֹ שֶׁזִּמֵּן אוֹרְחִים וְלֹא בָּאוּ וְנִשְׁאַר הַתַּבְשִׁיל וְהַפַּת הֲרֵי זֶה מֻתָּר לֶאֱכל לְמָחָר בֵּין בְּחל בֵּין בְּשַׁבָּת. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲרִים. וְאִם הֶעֱרִים אָסוּר וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת שֶׁאַחַר יוֹם טוֹב מִפְּנֵי שֶׁהֶחְמִירוּ בְּמַעֲרִים יוֹתֵר מִן הַמֵּזִיד: מִי שֶׁהָיְתָה לוֹ בְּהֵמָה מְסֻכֶּנֶת לֹא יִשְׁחֹט אוֹתָהּ בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדֵעַ שֶׁיָּכוֹל לֶאֱכל מִמֶּנָּה כְּזַיִת צָלִי מִבְּעוֹד יוֹם. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁחֹט בְּיוֹם טוֹב מַה שֶּׁיֹּאכַל בְּחל. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: אֵין אוֹפִין וּמְבַשְּׁלִין בְּיוֹם טוֹב כְּדֵי לְהַאֲכִיל כּוּתִים אוֹ כְּלָבִים שֶׁנֶּאֱמַר שמות יב טז "הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם" לָכֶם וְלֹא לְכוּתִים לָכֶם וְלֹא לִכְלָבִים. לְפִיכָךְ מְזַמְּנִין אֶת הַכּוּתִי בְּשַׁבָּת וְאֵין מְזַמְּנִין אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַרְבֶּה בִּשְׁבִילוֹ. אֲבָל אִם בָּא הַכּוּתִי מֵאֵלָיו אוֹכֵל עִמָּהֶן מַה שֶּׁהֵן אוֹכְלִין שֶׁכְּבָר הֱכִינוּהָ: בְּהֵמָה שֶׁחֶצְיָהּ שֶׁל כּוּתִי וְחֶצְיָהּ שֶׁל יִשְׂרָאֵל מֻתָּר לְשָׁחֳטָהּ בְּיוֹם טוֹב שֶׁאִי אֶפְשָׁר לֶאֱכל מִמֶּנָּה כְּזַיִת בָּשָׂר בְּלֹא שְׁחִיטָה. אֲבָל עִסָּה שֶׁחֶצְיָהּ לְכוּתִים וְחֶצְיָהּ לְיִשְׂרָאֵל אָסוּר לֶאֱפוֹת אוֹתָהּ מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לְחַלֵּק הַבָּצֵק. בְּנֵי הַחַיִל שֶׁנָּתְנוּ קֶמַח לְיִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לָהֶם פַּת בְּיוֹם טוֹב. אִם כְּשֶׁנּוֹתְנִין פַּת מִמֶּנָּה לְתִינוֹק אֵין מַקְפִּידִין מֻתָּר לֶאֱפוֹתוֹ לָהֶן בְּיוֹם טוֹב שֶׁכָּל פַּת וּפַת רָאוּי לַתִּינוֹק. עִסַּת הַכְּלָבִים בִּזְמַן שֶׁהָרוֹעִים אוֹכְלִין מִמֶּנָּה נֶאֱפֵית בְּיוֹם טוֹב: הַמְבַשֵּׁל בְּיוֹם טוֹב לְכוּתִים אוֹ לִבְהֵמָה אוֹ לְהַנִּיחַ לְחל אֵינוֹ לוֹקֶה שֶׁאִלּוּ בָּאוּ לוֹ אוֹרְחִים הָיָה אוֹתוֹ תַּבְשִׁיל רָאוּי לָהֶן. עָשָׂה לְנַפְשׁוֹ וְהוֹתִיר מֻתָּר לְהַאֲכִיל מִמֶּנּוּ לְכוּתִים וְלִבְהֵמָה: רְחִיצָה וְסִיכָה הֲרֵי הֵן בִּכְלַל אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְעוֹשִׂין אוֹתָן בְּיוֹם טוֹב שֶׁנֶּאֱמַר שמות יב טז "אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ" לְכָל שֶׁצָּרִיךְ הַגּוּף. לְפִיכָךְ מְחִמִּין חַמִּין בְּיוֹם טוֹב וְרוֹחֵץ בָּהֶן פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו. אֲבָל כָּל גּוּפוֹ אָסוּר מִשּׁוּם גְּזֵרַת מֶרְחָץ. וְחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב רוֹחֵץ בָּהֶן כָּל גּוּפוֹ בְּיוֹם טוֹב שֶׁלֹּא גָּזְרוּ עַל דָּבָר זֶה אֶלָּא בְּשַׁבָּת בִּלְבַד: כָּל שֶׁאָסוּר בְּשַׁבָּת בֵּין מִשּׁוּם שֶׁהוּא דּוֹמֶה לִמְלָאכָה אוֹ מֵבִיא לִידֵי מְלָאכָה בֵּין שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁבוּת הֲרֵי הוּא אָסוּר בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה בּוֹ צֹרֶךְ אֲכִילָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ. אוֹ דְּבָרִים שֶׁהֵם מֻתָּרִים בְּיוֹם טוֹב כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בַּהֲלָכוֹת אֵלּוּ. וְכָל שֶׁאָסוּר לְטַלְטְלוֹ בְּשַׁבָּת אָסוּר לְטַלְטְלוֹ בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא לְצֹרֶךְ אֲכִילָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ. וְכָל שֶׁמֻּתָּר בְּשַׁבָּת מֻתָּר בְּיוֹם טוֹב. וְיֵשׁ בְּיוֹם טוֹב מַה שֶּׁאֵין בְּשַׁבָּת אִסּוּר מֻקְצֶה שֶׁהַמֻּקְצֶה אָסוּר בְּיוֹם טוֹב וּמֻתָּר בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁיּוֹם טוֹב קַל מִשַּׁבָּת אָסְרוּ בּוֹ הַמֻּקְצֶה שֶׁמָּא יָבוֹא לְזַלְזֵל בּוֹ: כֵּיצַד. תַּרְנְגלֶת הָעוֹמֶדֶת לְגַדֵּל בֵּיצִים וְשׁוֹר הָעוֹמֵד לַחֲרִישָׁה וְיוֹנֵי שׁוֹבָךְ וּפֵרוֹת הָעוֹמְדִין לִסְחוֹרָה כָּל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מֻקְצֶה הֵן וְאָסוּר לֶאֱכל מֵהֶן בְּיוֹם טוֹב עַד שֶׁיָּכִין אוֹתָם מִבָּעֶרֶב וְיַחֲשֹׁב עֲלֵיהֶם לַאֲכִילָה. אֲבָל בְּשַׁבָּת הַכּל מוּכָן אֵצֶל שַׁבָּת וְאֵינוֹ צָרִיךְ הֲכָנָה. וּכְשֵׁם שֶׁהַמֻּקְצֶה אָסוּר בְּיוֹם טוֹב כָּךְ הַנּוֹלָד אָסוּר: חֹל מֵכִין לְשַׁבָּת וְחל מֵכִין לְיוֹם טוֹב אֲבָל אֵין יוֹם טוֹב מֵכִין לְשַׁבָּת וְלֹא שַׁבָּת מְכִינָה לְיוֹם טוֹב. לְפִיכָךְ בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְּיוֹם טוֹב אַחַר הַשַּׁבָּת אֲסוּרָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַתַּרְנְגלֶת עוֹמֶדֶת לַאֲכִילָה. הוֹאִיל וּמֵאֶמֶשׁ נִגְמְרָה הַבֵּיצָה נִמְצָא שַׁבָּת מֵכִין אוֹתָהּ לְיוֹם טוֹב. וַאֲסָרוּהָ בְּכָל יוֹם טוֹב גְּזֵרָה מִשּׁוּם יוֹם טוֹב שֶׁאַחַר שַׁבָּת. וְכֵן בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְּכָל שַׁבָּת אֲסוּרָה גְּזֵרָה מִשּׁוּם שַׁבָּת שֶׁאַחַר יוֹם טוֹב: וּכְשֵׁם שֶׁאָסוּר לְאָכְלָהּ כָּךְ אָסוּר לְטַלְטְלָהּ וַאֲפִלּוּ נִתְעָרְבָה בְּאֶלֶף כֻּלָּן אֲסוּרוֹת שֶׁהֲרֵי לְמָחָר יֻתְּרוּ הַכּל וְכָל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין אֲפִלּוּ בְּאֶלֶף אֲלָפִים אֵינוֹ בָּטֵל. הַשּׁוֹחֵט תַּרְנְגלֶת בְּיוֹם טוֹב וּמָצָא בָּהּ בֵּיצִים גְּמוּרוֹת הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרוֹת. שֶׁאֵין זֶה דָּבָר מָצוּי תָּמִיד וְדָבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי אֶלָּא אַקְרַאי בְּעָלְמָא לֹא גָּזְרוּ בּוֹ: זֶה שֶׁאָנוּ עוֹשִׂין בְּחוּצָה לָאָרֶץ כָּל יוֹם טוֹב מֵאֵלּוּ שְׁנֵי יָמִים מִנְהָג הוּא. וְיוֹם טוֹב שֵׁנִי מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים הוּא וּמִדְּבָרִים שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ בַּגָּלוּת. וְאֵין עוֹשִׂין בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים אֶלָּא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בִּלְבַד. וּבְהִלְכוֹת קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ מִסֵּפֶר זֶה נְבָאֵר עִקַּר מִנְהָג זֶה וּמֵאֵי זֶה טַעַם עוֹשִׂין רֹאשׁ הַשָּׁנָה שְׁנֵי יָמִים בְּכָל מָקוֹם: יוֹם טוֹב שֵׁנִי אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כָּל דָּבָר שֶׁאָסוּר בָּרִאשׁוֹן אָסוּר בַּשֵּׁנִי. וְכָל הַמְחַלֵּל יוֹם טוֹב שֵׁנִי וַאֲפִלּוּ שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה בֵּין בְּדָבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁבוּת בֵּין בִּמְלָאכָה בֵּין שֶׁיָּצָא חוּץ לַתְּחוּם מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת אוֹ מְנַדִּין אוֹתוֹ אִם לֹא יִהְיֶה מִן הַתַּלְמִידִים. וּכְשֵׁם שֶׁהָרִאשׁוֹן אָסוּר בַּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית וְחַיָּב בְּשִׂמְחָה כָּךְ הַשֵּׁנִי וְאֵין בֵּינֵיהֶן הֶפְרֵשׁ אֶלָּא לְעִנְיַן מֵת בִּלְבַד: כֵּיצַד. הַמֵּת בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן יִתְעַסְּקוּ בִּקְבוּרָתוֹ הַכּוּתִים וּבְיוֹם טוֹב שֵׁנִי יִתְעַסְּקוּ בּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְעוֹשִׂין לוֹ כָּל צְרָכָיו כְּגוֹן עֲשִׂיַּת הַמִּטָּה וּתְפִירַת הַתַּכְרִיכִין וּקְצִיצַת הַבְּשָׂמִים וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. שֶׁיּוֹם טוֹב שֵׁנִי לְגַבֵּי הַמֵּת כְּחל הוּא חָשׁוּב וַאֲפִלּוּ בִּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה: שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים אֵלּוּ שֶׁל גָּלֻיּוֹת שְׁתֵּי קְדֻשּׁוֹת הֵן וְאֵינָן כְּיוֹם אֶחָד לְפִיכָךְ דָּבָר שֶׁהָיָה מֻקְצֶה בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן אוֹ שֶׁנּוֹלַד בָּרִאשׁוֹן אִם הֵכִין אוֹתוֹ לַשֵּׁנִי הֲרֵי זֶה מֻתָּר. כֵּיצַד. בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בָּרִאשׁוֹן תֵּאָכֵל בַּשֵּׁנִי. חַיָּה וְעוֹף שֶׁנִּצּוֹדוּ בָּרִאשׁוֹן יֵאָכְלוּ בַּשֵּׁנִי. דָּבָר הַמְחֻבָּר לַקַּרְקַע שֶׁנֶּעֱקַר בָּרִאשׁוֹן יֵאָכֵל בַּשֵּׁנִי. וְכֵן מֻתָּר לִכְחל אֶת הָעַיִן בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם חלִי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל גָּלֻיּוֹת אֲבָל שְׁנֵי יָמִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה קְדֻשָּׁה אַחַת הֵן וּכְיוֹם אֶחָד הֵן חֲשׁוּבִים לְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים אֶלָּא לְעִנְיַן הַמֵּת בִּלְבַד. אֲבָל בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בָּרִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֲסוּרָה בַּשֵּׁנִי. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. שַׁבָּת הַסְּמוּכָה לְיוֹם טוֹב וְנוֹלְדָה בֵּיצָה בְּאֶחָד מֵהֶן אֲסוּרָה בַּשֵּׁנִי. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה וַאֲפִלּוּ נוֹלְדָה בְּיוֹם שֵׁנִי לֹא תֵּאָכֵל בְּשַׁבָּת הַסְּמוּכָה לוֹ:

« ספר מצוות גדול Negative Commandments 69 ספר מצוות גדול Negative Commandments 71 »